אודות

באֵרי צימרמן (23 בדצמבר 1951 – 2 באוגוסט 2016) היה מורה, תלמיד חכם, פובליציסט ומשורר. לימד, בין השאר, במכללת "עלמא", במכינה הקדם צבאית "בני ציון" בתל אביב ובמדרשת השילוב נטור.  צימרמן היה חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד.
נולד במושבה נחלת יהודה שליד ראשון לציון. כשהיה בן שנתיים עבר עם אימו, לאה, ועם אביו, דויד צימרמן, מורה ופרשן של מקורות ישראל, לקיבוץ משמר השרון, שם למד והתחנך עד 1969. יצא לשנת שירות בקריית שמונה (1970) והיה ממקימי גרעין "עודד". לאחר תום שירותו הצבאי שב למשמר השרון ויצא ללמוד ב"סמינר אורנים" בחוגים למחשבת ישראל ולספרות.
שיריו הראשונים פורסמו ב-1968 בכתב העת שדמות וב"משא", מוסף הספרותי של דבר. ב-1978 התמנה לעורך הרבעון שדמות, כתב עת התנועה הקיבוצית, וכיהן בתפקיד זה עד 1981. באותה שנה יצא לאור ספר שיריו הראשון דיבור המתחיל, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
ב-1982 עבר צימרמן עם משפחתו לקיבוץ גבעת חיים איחוד ולימד היסטוריה, מקרא וספרות בחטיבה העליונה של בית הספר התיכון האזורי "חוף הכרמל" במעגן מיכאל (1982-1993). ב-1993 יצא עם משפחתו לשליחות של שלוש שנים בצפון אמריקה. עם שובו חזר להוראה ולימד בבית הספר התיכון האזורי "מעיין" בקיבוץ עין החורש, עד 2005. במקביל הצטרף לצוות המורים של מכללת "עלמא", בה לימד עד מותו.

הנושאים של שיריו הראשונים ליוו אותו כל חייו: התמודדות עם העבר היהודי וגיבורי הספרות היהודית ובמקביל התמודדות עם השירה המודרנית ועם חיי הפרט בקיבוץ ובעיר.
היה פרשן מקרא ועסק רבות בפרשות השבוע. פרשנותו מתאפיינת בבקיאות מעמיקה במקרא ובפרשניו מצד אחד, וביכולות לשונית וספרותית מרשימות מצד אחר. את פרי עבודתו זו פרסם בספריו הרבים. היה פעיל במכון "שיטים", מכון החגים שבבית השיטה.

בארי העמיד תלמידים הרבה, ובוודאי היה מתון בדין, אך לא עשה סייג לתורה, אלא פתח בה חלונות, הרחיבה, וקנה לה מקום בלבבות הממתינים למוצא פיו והשותים בשקיקה את דבריו.  כחודש לפני מותו הפתאומי התחתן בשלישית עם יועצת התקשורת אפרת גורמן. מאושר מתמיד, שמח ומאוהב, מלא בתכניות לעתיד חדש – הוא נגע בעננים ונשאר שם.