אפרת גורמן

הוי בארי בארי – הבאר שלי
עד שמצאנו זה את זו
כה שמחנו בתגלית ומה שמחנו על העתיד הצפוי לנו יחד….
ועכשיו יש לי רק זיכרונות טובים. צחוק וחופש ואושר. נסיעות ארוכות ומוסיקה.
חיבוקים ונישוקים כמו ילדים. ושמחה עצומה על המתנה שקיבלנו בעצם חיינו המשותפים.
ואפילו חתונה כדת משה שהיתה מלאה באהבה ליקום ולסודו.
מקווה שלקחתי ממך את חוסר השיפוטיות והסבלנות ושמחה שחלקתי איתך נדיבות אינסופית.
ואהבה נפלאה בלא תנאים.
יודעת שלימדתי אותך שלא מוכרחים מיד לצאת מהמיטה כשרק פוקחים את העיניים או לחילופין – אם מתעוררים מוקדם מדי – זה זמן מצויין לטיול בים..
ואת יתרונות הטכנולוגיה בין הטאבלט ל"רב-קו" ובין דירתו של אלתרמן בנורדאו ורחל בבוגרשוב
לימדתי אותך את תל אביב התוססת ואת המחבואים שלי ופינות הסתר שבדיזנגוף סנטר
וקיבלתי הביתה חצי עמק חפר… חרציות וכובע הנזיר, גמדים קטנים ומלפפונים חמוצים מהכולבולית
ושירים מתוקים ממנגו ולמדתי איך מסתדרים עם הצבעות ושיתוף וחלוקה ושומרים על עצמאות…

אני חיה בתחושת "אין זמן" כבר הרבה זמן….. ולכן היה צורך בניצול מקסימלי של הזמן. כי חבל על הזמן ולא כדאי שיקחו לנו את הראש בזמן היקר שיש לנו. וזה כולל מנוחה ובטלה. והיו לנו כל כך הרבה דברים להתענג עליהם יחד – והזמן דחק…. המילים והתווים והטעמים והתחושות והחלומות וההחלמות. החלמנו אחד את השני. ככה הרגשתי. הקשבתי לנשימות שלך ולחלומות ולסיוטים, הרגשתי איך אתה מתפשט מההרגלים הנוקשים שניהלו אותך – ומתחיל לנהל את ימיך ממקום בוחר.

וכבר לא נלך לקטוף פטריות וכבר לא תמנע ממני לגנוב פומלה מהעץ
וכבר לא נחפש ליולי מתנות בחנויות קונספט באתונה….
וכבר לא נפתור חידות ולא נמציא יחדיו הגדרות לתשבץ של עמוס
ולא נשיר ביחד את "הבו עז לתיש"
מי יבקר בשקע צימרמן בצווארי
ומי ישחק איתי בשרה וביבי…

נשארו המון תמונות שמחות
והזיכרון חי לגמרי
ומי עכשיו ישמור עלי כשאני לא נזהרת ?

השאר תגובה