ברנר

"אני", כותב גיבורו של ברנר (ברומאן "מכאן ומכאן", שמאז הופעתו חלפו כבר יותר ממאה שנה), "בהנאה חריפה ותאוותנית, הייתי מוחק מן הסידור של העברי בן הדור את ה'אתה בחרתנו' בכל צורה שהיא. עוד היום הייתי עושה זאת: מגרד ומוחק את הפסוקים הלאומיים המזוייפים עד לבלי השאיר זכר. כי הגאווה הלאומית הריקה וההתפארות היהדותית מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר, והמליצות הלאומיות המזויפות לא תועלנה כלום." זה מכאן.
אבל יש גם מכאן [ב"מכתב ארוך שלח לי"]: "איזו יהדות?! לפעמים, אמנם, נדמה לי, שבכל הקונצפּציה של חיינו, חיי העברים שבכל המקומות ובכל הזמנים, מתלונן איזה סוד מוזר, חי, כולל, מסובך, קשה, שכינתי, הסובל ומעונה, הבוער ואינו אוכּל – צפורת כלואה, מרוטה המסתירה את פניה בכנפיה ומבקשת רחמים… קדקוד-ראשי מתהפך, אחי."
הוי ברנר ברנר / איש אֵש / ציפור מתלוננת / עבְרי בּועֵר / מצד אחד לא משאיר זכר, מגרד ומוחק / ומן הצד השני / בסוד השכינתי טובל ובוכה / ואני מסתכל במתרחש אצלנו היום ומצטרף למוחקים / בלי הנאה חריפה ותאוותנית / זה לא ברנר, זה אני / אבל כשהמליצות הלאומיות מטשטשות את הזהות האזרחית / כשהמדינה עושה שרירים מיותרים / כולֵאת מהגרים / רודפת זרים / כשההתפארות היהדותית מפוררת את אחוות היהודים / מבתרת את אחדות הניגודים / גם הכיפה מתהפכת לפסוק לאומי מזויף / רודפת באף / כיפות אחרות / מדירה נשים / מקדשת כיבושים / אומרת לרע טוב ולטוב רע / ממרקרת מלים פוגעניות במקרא / מקרקרת כתרנגול בלהות / מדמה לראות / משיח על כל גבעה / ואני, יותר ממאה שנה אחרי ברנר, אנא אני בא
ועם כל זאת, גם בי פועם / ה"נדמה לי" של ברנר / הסוד הכולל / אף אם בא לברך ונמצא מקלל / הסוד המוזר, החי / בו אני קשור אל אחי / אל יהודֵי סימן הקריאה / המושכים אותי לתהליך אבדון מתמשך / סורקים במסרקות ברזל / את קודקוד ראשי המתהפך.

השאר תגובה