הכל בסדר

"ופעם אחת", מספרת לנו מסורת חסידית, "היה הרב הקדוש [לוי יצחק מברדיטשב] מסדר את הסדר – – – והיה נראה לו שכִּיוֵן בכל הכּוונה והיה מתפאר בלבו." רבי לוי יצחק מתגאה בדִיוקן של הכוונות הקבליות בהן עטף את המלים העתיקות של ה"הגדה" על מנת שאלה תגענה אל יעודן המטאפיזי ב"סדר" השמיימי, אלא שאז מגלים לו מאותם שמים ש"ר' חיים טרעגיר [שואב המים] מסדר את הסדר יותר יפה ממך". אחרי חקירה ודרישה מובא ר' חיים אל הרב, שיכור כהוגן, מודה ששכח לבער את החמץ מביתו, ולשאלה אודות מהלך ה"סדר" שלו עונה כך: "רבי, אני אומר לכם האמת, הן שמעתי שאסור לשתות יין שרף שמונה ימים ושתיתי היום בבוקר י״ש שיהיו די לי על שמונה ימים ונעשיתי עיף מאוד וישנתי. התחילה [זוגתי] לעורר אותי מהשינה ואמרה לי, למה אינך מסדר את הסדר כמו כל היהודים, ואמרתי לה, מה אתה רוצה ממני, הלא אני עם הארץ ואבי היה גם כן עם הארץ ואין אני יודע עד מה, רק זאת אני יודע, שהיהודים היו בגלות אצל הציגאנערס [הצוענים] ויש לנו אלקי[ם] שהוציאנו משם לחירות, והנה עתה אנחנו ג״כ בגלות וד' יוציא אותנו גם עתה מהגלות הלז, וראיתי על השלחן מצות ויין וביצים ואכלתי את המצות עם הביצים ושתיתי את היין ומחמת עייפות מוכרח הייתי לחזור לשינתי."
כמה יפה משלב הסיפור רמזים עדינים לשני חגי-שחרור נוספים, פורים וחנוכה! הרכבתו החגיגית של חיים ברחוב העיירה מקבילה להובלת מרדכי על סוס המלך (כך ייעשה לאיש שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו!) והיין החמֵצי, שאמור להספיק לשמונה ימים, מקביל לאותו כד קטן אשר שְׁמוֹנה ימים שמְנו נתן. לא בתודעתו של ר' חיים הַבּוּר מתרוצצות האנלוגיות החתרניות הללו אלא בתודעת המספֵּר הבּקִי, בה מתקיימת הנוסחה החסידית של העדפת התום האמוני הפשוט על פני התִּחכום הידעני וההקפדה על דקדוקי ההלכה, שהרי החמץ הפיסי בביתו של ר' חיים, אליבא דריבונו של עולם בכבודו ובעצמו, בטל בשישים של טוהר בטחונו בגאולתנו המובטחת. חג שמח!

השאר תגובה