עלמא

עשרים שנים קיימת עלמא, ומתוכם לימד בה בארי צימרמן תשע-עשרה שנים. כמעט שאי אפשר להפריד בינו ובינה. רוחו שרתה במקום והשרתה עליו מטובה, והמקום אהב אותו והתענג מתלמודו. בארי לימד שיעורים והוביל בתי מדרש, ובנה יחד עם אחרים את עלמא, עיצב אותה לכדי הוויתה הנוכחית. חייו שנזרו בה, וחייה חבים לו חוב נכבד של הודיה.
עבור בארי המדרש תמיד הגיע מתוך דרישה – הדרישה להיות נוכח, לעמוד אל מול הכתוב ולנהל איתו דיאלוג. לעתים דיאלוג חריף, לעיתים משועשע, אולם הדיאלוג חייב להתקיים. כשלימד, הדיאלוג היה חלק מהוראתו. כשחי, הוא היה חלק מחייו. "הדרך היחידה לחבר חוטים קרועים למורשת היהודית, בלי להתחבר לרבנות", אמר לפני עשרים וחמש שנה בראיון לחגי סגל, "היא להתחבר למקורות ולטעת בהם את המיוחדות שלך. מותר לי להוסיף את עצמי להגדה של פסח, אבל אסור לי למחוק ממנה את 'שפוך חמתך'."
מותו של בארי גורר כמעט באופן בלתי נמנע מחשבות על מעברי דורות. דורו של בארי, הדור שהקים את המוסדות הראשונים שנועדו לתת לחילונים מפגש משמעותי עם מורשתם הצמיח דורות המשך, ואלו יסדו מוסדות נוספים ותנועות חדשות. אולם יש להודות על האמת, המהפכה שבארי ועמיתיו החלו עדיין לא הגשימה את יעודה, והדורות הצעירים עדיין לא הביאו לפריצה אל השלב הבא. אנחנו בתווך, במשעול, והעבודה רבה. עלינו להיענות לדרישה של בארי מעצמו ומעצמנו – לא לוותר על הדיאלוג, לא לחשוש מהמלאכה. ויש למצוא דרכים חדשות לחבר את החוטים. אין אפשרות לעמוד במקום.
זהו הגיליון הראשון של המנשר המחודש של עלמא. תמצאו כאן דברים על בארי מפי אנשים שלימדו איתו ושלמדו ממנו. כמעט בכולם ציטוטים מאת האיש עצמו, כי כנראה בלא מילותיו אי אפשר להכירו, וממילא הזיכרונות שלנו מלאים בהן. בהתאם לכך גם שיר אחד מלא של בארי צורף. אנחנו שולחים מכאן תנחומים למשפחתו, וגם לאשתו היקרה אפרת, תלמידת עלמא בעצמה.
בארי העמיד תלמידים הרבה, ובוודאי היה מתון בדין, אך לא עשה סייג לתורה, אלא פתח בה חלונות, הרחיבה, וקנה לה מקום בלבבות הממתינים למוצא פיו והשותים בשקיקה את דבריו. תורתו החַלונית היא גם תורתנו.

השאר תגובה