תודה לקיבוץ שהיה שלי

ארבע וחצי בבוקר / אסתר עדיין רצה אל המטבח / ממלאת את הסיר הגדול במים / מרתיחה ביצים קשות לגדודי הרעבים / אביגדור עדיין מתיישב בכבדות בפתח דירתו / נועל נעלי עבודה / השמש מתנערת בכבדות מתוך שמיכת ענני סתיו / במטעים הרחוקים מאדימים עלֵי האפרסמונים / הקלמנטינות מכְריסות / גדודי חלומות נוטשים את בעליהם / מתאבכים לאי שם / באור הכחלחל המתלקח במזרח / בנציון החצרן עדיין מתנדנד על עגלת האתון / בדרכו מן ה"רמפה" של המטבח אל משק הילדים / עמוס ככרות לחם מעופשות / שרה המטפלת עדיין צועדת ביידיש אל מטבח הילדים / רוח סתווית נוגעת בפניה / מברישה אניצי דשא / מנקה איצטרובל

זה היה הקיבוץ שלי / לא עוד / אבל אם תלכו אל השֶׁסֶק הגדול / ותפנו בנתיב השמאלי / יימצא לכם, בסוף המשעול / הקיבוץ שהיה שלי / עטוף בעלי הזמן / בתוך ירוֹקֶת השָנים / מעוֹן הורי, בית גידולִי

שם שרה א' ושרה ב' ושרה ג' / נחות בין ברושים תמירים / בין שאר שָׂרוֹת ושָׂרִים / תחת מצבות שוויוניות, מסותתות / בנות עיירה יהודית, חלוצות ובונות / עובדות הלול והמטבח ומחסן הבגדים / מטפלות ומקפלות / שם אביגדור ויצחק ומיכאל / חלוצים ובונים / משכימי קום לעבודת השדה / מקימי בתים, מותחי גדר / פייבל וקויפצ'ה, אלחנן וצבי / רבי זכויות, עתירי מכאובים / צעירים ומורדים / מגש הכסף עליו ניתנה לנו אדמת היהודים

כי מה שהקימו היה יותר גדול מצירופם יחדיו / הספר שכתבו היה חשוב מסך דפיו / דור יתומים מאם ואב / שותֵי מים במשׂוּרה ואוכלי לחם נִקֻּדִים / המציא ביידיש נקודה עברית / סוף פסוק לנדודי היהודים / משעה לשעה, מבוקר אל בוקר / במרתון של התגברות / על קְנָאות וגעגוע / על שְׁרָבים וריבים / על יום קטנות / על האכזבה בהפוך חזון מלוכה למשכן אתונות

ובערב יום עצמאותנו / בחיל ורעדה / אני אומר להם תודה

השאר תגובה