יובל כאהן, מכינת "בני ציון"

609 מיילים יש לי בארכיון הג'ימייל שלי מבארי. מאפריל 2007.
המייל הראשון תיאום פגישתנו הראשונה. והחלפת מחמאות על מאמרים שקראנו.
משם והלאה, בעיקר מאמרים דברי תורה שירה הגות מחשבה וביקורת חברתית ופוליטית של בארי. אוצר בלום של פנינים חרוזים במחרוזת. מליצות והלצות.
בניסן תשע"ב השתתפנו בערב השקה של הספר 'בוא אלי פסוק נחמד' אמרתי אז:
התרומה של בארי היא מעבר לשעור שלו עצמו, ולקבוצת המעריצים הקבועה , אלא בשבירת הסכיזמה הדתית – חילונית הרדודה.
תרומתו היא רחבה הרבה יותר, בארי מאפשר לי ללמד במכינה.
ולא כי 'יש מורה חילוני ויש מורה דתי' אלא ההפך, כי כשבארי נמצא אז אין חילוני ואין דתי.
מעבר לכך ולאישיותו החמה ושובת הלב של בארי, יש לבארי עוד מוזרות שהחניכים מתקשים לעכל:
הוא באמת מתעניין במה שהם אומרים בשעור. הוא לא בא למכור להם את החידושים שלו, אלא באמת ללמוד איתם ביחד. זה מבחינתם חידוש כל כך גדול שלוקח להם מספר שעורים להתרגל למצב המוזר הזה, ומיד הם הופכים לעדת מעריצים, או נכון יותר חובבים ותלמידים.

לסיכום, אני רואה בך בארי הוגה ויוצר, מהחשובים בדורנו, ואנו גאים שאתה חלק מצוות ההוראה במכינה. נוכחותך בצוות מוסיפה כבוד לכולנו.
אוהב ומעריך, יובל. – כך כתבתי אז.
כששולה גלבוע ז"ל, אשתך חלתה, ביקשת להפסיק את ההוראה במכינה, זה היה במהלך מחזור ז' אחרי שש שנים של הוראה במכינה מיומה הראשון. ליוות אותה במסירות וחברות ואהבה אין קץ.
לאחר מותה כתבת מכתב פרידה לחניכים, כדרכך אישי, וכנה ועם כמה קריצות על הגבול הסרקסטי:
אני מנצל (ולכן מתנצל) את רשימת התפוצה הזו כדי לומר המון תודה לכל מי שמעגליהם השיקו בשלי במשך השנים שחלפו מאז מחזור א' של המכינה ועד לימים אלו בהם אני נפרד לשלום מן החוויה התל אביבית הכל כך מיוחדת של בני ציון. במקום מילות פרידה, הנה מה שכתבתי לסיום מחזור ו', ומייצג נאמנה את מה שבלבי עכשיו. תודה ולהתראות. בארי

יקרות ויקרים,
הגבעול הפורח שלכם
מסמן עוד טבעת בגזע שלי

אני יוצא ממאור בשמונה ורבע עם אשתי
בדרך לעבודתה
בשמונה וחצי בצומת כלניות
אוטובוס 50 לרכבת בנימינה
בתשע (פלוס מינוס) רכבת תל אביבה
עשרה לעשר קו 18 מרכבת מרכז לקינג ג'ורג'
עכשיו הילוך מהיר
דרך גן מאיר
ותיכף מגיעים
לטרומפלדור ארבעים
אחרי ניפנוף-יד רחובי אדיב
לנויה שגיב
בשתים עשרה (או קצת לפני)
ריצה קלה לקינג ג'ורג'
חיבוק לעמוס הבן שלי, בחנות הפאצ'ים
חיכיון לאוטובוס 18. אם יש מזל אני מספיק לאקספרס נהריה.
אם אין – מחכה לרכבת מאספת לבנימינה.
מבנימינה אוטובוס 70 לזיכרון יעקב.
ב 14:30 שעור תנ"ך בקורס "נתיב".
היה מה זה מגניב.

לא זוכר מה בדיוק לימדתי.
אבל הייתי.
והייתם אתי.
תודה.
אתם – המשיכו לפרוח
אני אמשיך להתעבות
אוהב, חרד ומחייך
בארי

כתבתי לך אז – נסיון פתתי לענות לך בלשונך מכתב פרידה בחרוזים.
בארי היקר!
היית לנו למורה למילה ותיבה
עוררת מחשבה טובה
סימנת לנו דרך חביבה
הזכרת לנו את החובה
נתת שאלה ולא תמיד תשובה
בדרך של נעימות וקרבה
של דיון והקשבה
נאחל לך בריאות ותקווה
בשם כל תלמידיך באהבה.

אבל מעבר לחליפת המכתבים הגלויה הזאת, היתה גם ביקורת שבארי ביקר אותי ובצדק. והשנה סוף סוף זכינו לתקן את העוול שנמשך שנתיים.
אתמול סגרנו סופית על חזרתו לסגל ההוראה במכינה. צוות המכינה הספיק לתאם איתו סופית את השעה.
רבות מחשבות בלב איש.
ברשימת המשימות שלי אתמול היתה משימה להתקשר לבארי לברך על המוגמר.
במקום זה ישבתי וכתבתי הספד. מבכה על המוגמר.
לפני חודש הראת לכולנו מה הוא כח החיים והתקווה של התאוששות מאבל ואובדן.
איך ידעת לבנות חיים ושמחה חדשים ומעוררי השראה, כמו כל דבר אחר שעשית ואמרת וכתבת.
הלוואי שנוכל ללמוד משהו ממך.

או אם ננסח את זה בוריאציה על מה שכתבת אתה בפרידה
היה מה זה מגניב.
לא זוכרים מה בדיוק לימדת
אבל היית.
והיינו אתך.
תודה.
אנחנו – נמשיך לפרוח
אבל מה איתך?
אוהבים, המומים ומסרבים להאמין

כל כך תחסר כאן.
יובל,
בשם תלמידיך הרבים במכינת בני ציון.

מכינת בני ציון

השאר תגובה