רבותי נברך

לִרְחִימָתָא דְאִיהִי שְׁפִירְתָּא בְחִיזוּ וּשְׁפִירְתָּא בְרֵיוָא, כלומר, לאהובה שהיא יפת מראה ויפת תואר, וְאִיהִי טְמִירָתָא בִטְמִירוּ גוֹ הֵיכְלָא דִילָהּ, כלומר, היא נסתרת בסתר ההיכל שלה, וְאִית לָהּ רְחִימָא יְחִידָאָה, כלומר, יש לה אוהב יחיד, דְלָא יַדְעִין בֵיהּ בְנֵי נָשָׁא, כלומר, שאין בני אדם מכירים בו, אֶלָּא אִיהוּ בִטְמִירוּ, כלומר, הוא בסתר.
כך, בהסתתרות כפולה, נפתח המשל המפורסם של ספר הזוהר, בפרשת "משפטים", שנמשליו הם, אולי, התורה-שבכתב (ההיכל), החידה המתנוצצת בתוך פרשותיה ופסוקיה (בת המלך המסתתרת בארמונה) והדרשן העקשן הטורח על פיענוחה (האוהב היחיד). וכשם שהנסיכה היא הסוד המסתתר בהיכל, אומר לנו המספר, כך מסתתר אוהבה של הנסיכה בין שאר בני האדם, דְלָא יַדְעִין בֵיהּ, כמעט כמו שהתורה-בכתב אינה "יודעת" אודות הסוד המתנוצץ ומתפוצץ בתוכה.
גם הנערה המתדפקת בליל סערה על שערי הארמון (ב"הנסיכה על העדשה" של אנדרסן) אינה יודעת, אולי, על היותה "נסיכה אמיתית". "הו, זה היה נורא", היא מספרת למארחיה בבוקר אודות שנתה הטרופה על גבי עשרים מזרנים ועשרים כסתות, "בקושי עצמתי עין כל הלילה. איני יודעת מה היה במיטה. משהו קשה היה מונח מתחתי ועכשיו אני מלאה בחבּורות כחולות ושחורות. כל כך כאב לי." הסוד האצור במהותה – אמֶת נסיכותה – נחשף תודות לאותם שלושה גרגרי אפונה קשים, שהונחו מתחת לכל המזרנים והכסתות על ידי המלכה-האם הזקנה.
בשיחה השביעית של הרב מנחם פרומן ז"ל (בספרון הקטן, הנפלא, המוזר, המעצבן, החופר, המאיר, שהופיע לא מכבר בעריכת בנו יוסי) מספר הרב: איך התחלתי ללמוד זוהר? הייתי עובד בלילות בשמירה על אתר בנייה ליד גבעת רם בירושלים. בסוף הלילה הייתי בא לבית הכנסת הספרדי הסמוך, ושם היינו שותים תה עם נענע וקוראים זוהר מתוך ספר עם אותיות גדולות. אני מבטיח לכם שהם לא הבינו כלום ממה שהם קראו! אני עוד לא הגעתי למדרגה הזאת…
איך יתחברו להם כאן היפהפייה המסתתרת, הנסיכה המקטרת והאותיות הגדולות של בית הכנסת הספרדי? איך ייטמנו יחדיו לפרוח בעפרה התחוח של אותה ערוגה? איני יודע. עוד לא הגעתי למדרגה.

השאר תגובה