רבותי נברך 24

שטוּנה שר "גם זה יעבור" / אני עונה ב"יעלה ויבוא" / מתחבר למקצב ולרינת הנפש הנקלעת / בצַמַת הזמן / בכלא הככה זה / בפלא מסְרקות הלמה לא / ביראת טבעות החושך המדנדנות במרחק / בין השכמה אברהמית בבוקר לפחד יצחק

על כביש החוף / בין נמל לנמל / עננים ספוגי זיעה רצים ברוח / טוּנה ברדיו עובר מליאור מילר לסמנתה פוקס לקרוקס לחיים עצמם / זר לא יבין אבל מי כאן לא זר / כולנו גזרי עץ נישאים במורד הנהר / מסתחררים לרגע באיזה מחבוא קטן על החוף / בונים בית, נוטעים עץ, בוכים שיר / ואז ממשיכים
בתוך התיק, ברכבת, מתחבא החדש של גֶרץ / לפני שבוע הייתי בשליש, עכשיו כבר הרחקתי נדוד / מבית יהושע עד רכבת מרכז אני טועם עוד / קצת מדבש המלים / לרגע אני מיכאל, לרגע רחל / על מיתר הזמן הנמתח, הזמן הזוחל, הנפתח / ובבוגרשוב חמש אני רואה אותה, אותו, אותי, אותך / גשם סתווי מרקד בחלונות האוטובוס / ברדיו טוּנה שר "גם זה יעבור" / טוֹנה של צער וכמה קילו של אושר / נרות של אור בוהקים בחושך

ובין טוּנה לגֶרץ / העולם מתפוצץ / הארץ מתגרדת בפצעים הישנים / פותחת חדשים / על מגש הכסף מוגשים / חשבונות ויֵאושים / כל כך הרבה אנשים / מוכרים עצמם למוֹלֶך זהב / לאלילי משיח / לחירפוני הבל / עת בני אדם, אחי ואחיותי, מחפשים פיסות אוכל בפחי הזבל / לא הכל הבלים, בתי / שר נתן החכם / לא הכל הבלים והבל

בבית המדרש של עלמא / לומדים מסכת בבא קמא / "החובל בחברו חייב עליו משום חמישה דברים" / אבל על רב החובל וחבר מלחיו / לא מדברים / ברכבת, באוטובוס, אנשים מחטטים בפצעי סמרטפון / מקישים תקוות וכאבים / משתפים / מתבצרים באוזניות ענק / בונים מתרסים / מיכאל ורחל בתוך לבי מתכנסים / מרפדים לעצמם קן-אהבות / טונה שר "גם זה יעבור" ואני עונה לו / "יעלה ויבוא"